הבלוג של מוקיל'ה

אני ובן גוריון יחד בכיתה...דמיון אצל הילדים

5 במאי 2024

יש לי זכרונות מיוחדים וקטנים שמופיעים במחשבות פעם בתקופה,

המזכירים לי שאלות שהתחלתי לחשוב עליהם בילדות ועדין לא קיבלתי עליהם תשובה...

אני זוכרת את עצמי בבית ספר יסודי יושבת בכיתה ומסתכלת על הלוח כל כך הרבה שעות בזמן שמורה מדברת.

זאת היתה תקופה שלא היו מסכים ולא שקופיות רק הלוח צבוע בירוק כהה, גדול כזה, מכסה כמעט את רוב הקיר, ואני בוהה וחושבת איך זה שמדי פעם המורה פספס למחוק אזורים מסויימים על הלוח...ורואים את הכתוב...

המורים מתחלפים במהלך היום בין השיעורים הם מלמדים מסבירים ומוחקים וכותבים על הלוח... והלוח הירוק הזה סופג את כל המידע...

בתחילת יום על הלוח מונח גיר אחד שהופך למלא חתיכות קטנות תוך כדי כתיבה ותוך שלוש שעות...

המורה משוטט בכיתה ומחפש לכיוון הרצפה את חתיכת הגיר שתגאל אותו ותשאיר אותו בריכוז לזכור את מה שהתכוון לרשום על הלוח...

ואני באותו זמן הייתי מסתכלת על התמונה של בן גוריון שתלויה מעל הלוח במרכז הכיתה.

בן גוריון יושב בידים משולבות ומקשיב...

אני דמיינתי שהוא יודע הכל, במיוחד את כל החומר, כי לפי המחשבות שלי כל השנה הוא יושב ומקשיב.

ומשני הצדדים גם מעל הלוח תלויים תמונות של הנשיא אפרים קציר וראש הממשלה יצחק רבין.

לגביהם לא הייתי בטוחה שהם מקשיבים כי לא ראו להם את הידים... ומהמבט בעינים שלהם לא הצלחתי לקרוא אותם כלל....

לימים מצאתי את עצמי מציירת ומאיירת את בן גוריון בסוף כל מחברת על הכריכה החומה.

בתקופתי היה ממש כייף לצייר על הכריכות החומות של המחברות. המורים לא העירו על כך...

אהבתי לצייר את השיער של בן גוריון כי הוא היה רק בצדדים, זה מאד שיעשע אותי כי לא הבנתי למה זה ככה וחשבתי בגיל צעיר שהוא המציא לעצמו תסרוקת כזאת... וכולם העתיקו את מה שהוא עשה וככה כל הזקנים מעתיקים ממנו את התסרוקת...

הדמיון שלי פרח במחשבותי...

ולא היה מי שיעצור זאת, כי באמת לא שיתפתי את העולם במחשבות שהיו לי וכל ציור יצא לי מצחיק יותר מהשני...

ובסוף כל יום לימודים כזה הייתי נפרדת מבן גוריון לפני יציאה מהכיתה ושואלת את עצמי

מה הוא היה חושב על מה שקרה פה היום בכיתה?...

שמרתי את הציורים של בן גוריון שנים רבות גם במעברי בתים.

דרך הציורים הללו הרגשתי שממש סבבה לי ובן גוריון היה החבר הדמיוני שלי

שליווה אותי במהלך השיעורים בכיתה במיוחד שהוא היה מעל כל לוח בכיתה.

אני בטוחה שיום אחד אמצא את הציורים שציירתי ביסודי באחת הקופסאות בבית...

אעדכן ואעלה אותם לפה...

עברו כל כך הרבה שנים מאז ובחודש האחרון

מצאתי את עצמי חוזרת לנושא בעקבות רעיון לפליייסמט חדש שרציתי לצייר.

פלייסמט מיוחד המאגד את הסמלים הלאומיים והמיוחדים של מדינת ישראל.

כמובן רציתי להתחיל באיור בן גוריון והתלבטתי אם לצייר אותו עומד על הראש, כי חשבתי

שזו דרך משעשעת להציג מה בן גוריון

היה חושב על מה שקרה מאז שהוא לא פה...

אבל אז חשבתי שהילדים החמודים היום בתקופה כל כך שונה מאז, יתחברו יותר לדמויות בסגנון קומיקס - כזה עם ראשים גדולים וגוף מאוייר בבגדים בסגנון התקופה .

וכך נולדו להם סדרת פלייסמטים מיוחדים לקראת יום העצמאות אחד מהם

כמשחק והשני מאוייר באתרים וסמלים ישראלים, שמציינים את התקופה מהקמת המדינה ובכלל.

מעניין מה בן גוריון היה אומר על כך... 😄

אסיים במסר קטן לכם ממני....

תנו לדמיון לפרוח להתפתח ולהשתעשע

זה כלי נהדר שעוזר להתמודד בכל כך הרבה מצבים בחיים ולא משנה בני כמה אתם...

תעודדו את הילדים לכתוב לצייר לשיר ולנוע בכל דרך שירצו שתעזור להם לפתח את שריר הדמיון

כי אין לדעת ...

בדיוק אתמול ראיתי תוכנית שקובי מידן ראיין את הצ'יסר (איתי הרמן)

שבגיל תשע חלם להיות ראש ממשלה ...

ואם תרצו לדעת איך הוא זוכר כל כך הרבה דברים בטרוויה...

הכל התחיל מזה שהוא היה ממש שכחן בילדות ☺️

תזכרו חלומות מתגשמים...

פלייסמט - סמלי ישראל

לקנייה

פלייסמט - משחק ליום העצמאות

לקנייה

כמה שאנחנו אוהבים כלבים

24 בפבר׳ 2024

כשהייתי קטנה שאלו אותי במה אבא שלך עובד?

עניתי אבא שלי צלם.

ומה הוא הכי אוהב לצלם?

את המשפחה שלי הוא הכי אוהב לצלם.

אבל הפיבורטית שלו... היא הכלבה שלנו לאקי.

לאקי ואבא היו יוצאים לגינה כל בוקר ....

כמובן יחד עם המצלמה ..

הוא היה מפטפט איתה ...

ובעיקר אהב לצלם אותה עם הבנדנה כחולה :-)

כלבה יושבת בגינה עם בנדנה כחולה — לאקי בגינה מצטלמת

לאקי היתה כלבה מאד מיוחדת עבורנו ....

ממש דרך נס יחד הצלחנו להציל אותה!

זה היה בזמנו מבצע מורכב שדרש תיכנון ואסטרטגית חילוץ שלי ושל אחי

הצלחנו להוציא אותה מתוך מחבוא של שיחים בתוכה היא היתה קשורה .

הצלחנו אותה מחבורת ילדים שהתעללה בה בשכונה....

מהרגע שנכנסה אלינו הביתה פינקנו אותה בבית חם מחבק ואוהב למשך עוד 12 השנים מיוחדות.

כלבה ביישנית שוכבת במיטה — לאקי מתביישת מהמצלמה

היא היתה כלבה מיוחדת עם עינים כל כך טובות...

כמובן באותה תקופה היא גם הסתפרה אצל אבא שלי בבית...

מה שנתן לה מראה קצת פאנקיסטי ולא כל כך ישר...😄

אני חושבת שאבא שלי רצה לתת לה להרגיש חלק מהמשפחה ולכן היא קיבלה גם אלבום תמונות משלה.

כלבה מתחממת בשמש — המקום האהוב על לאקי היתה להתחמם בשמש בתוך האדנית

כלבה יושבת על 2 רגלים — לאקי אפילו עשתה קצת אקרובטיקה 😃

התחושה הטובה שהכלבה העניקה לכולנו בבית וכל סיפור ההצלה שלה בילדות השריש לכולנו

במשפחה כמה חשוב להציל כלבים ואיזה כייף לאהוב אותם ❤️

כיום אני ותומר בני מתנדבים מספר שנים

בעמותת ראשון אוהבת חיות -

תוכלו למצוא אותם גם בפייסבוק

אני גם מאד אוהבת לצלם כלבים

ואני מתנדבת ומצלמת את כל הכלבים בימי האימוץ.

אני משתדלת שיהיו יפים וחמודים בצילום ויחד עם המתנדבים מדובבת אותם להצטלם

ואז מעלה את התמונות לרשתות בתקווה שאנשים יאהבו ויאמצו אותם גם.

נער מטפל בכלבים לאימוץ — תומר עם כלבי עמותת ראשון אוהבת חיות

אם בא לכם לאמץ מוזמנים להכנס לעמוד פייסבוק של העמותה , לראות את הכלבים שמחכים לאימוץ ובנוסף כל שבת בשעות הצהרים מגיעים הכלבים מהכלביה לאימוץ.

תרשמו בוויז ראשון אוהבת חיות ואפשר לבוא לאמץ כלבים מיוחדים שמחכים לבית ב 🩷

זהו מייקל הכלב חמוד של אחי אומץ לפני שנתיים בעמותת ראשון אוהבת חיות והוא קסם של כלב .

זה הזדמנות נהדרת לשתף אתכם שעיצבתי פלייסמט סוגי כלבים מאויירים בשפה העברית

כלבים מאויירים על פלייסמט — פלייסמט סוגי כלבים בשפה העברית

פלייסמט סוגי כלבים ושמותיהם בעברית

לקנייה

וכמובן את דף המדבקות המהממות של סוגי הכלבים בשפה העברית

דף מדבקות מאויירות עם סוגי כלבים — מדבקות סוגי כלבים בשפה העברית

דף מדבקות סוגי כלבים בשפה העברית

לקנייה

שנמשיך לאהוב ולחבק כלבים באהבה

🩷🧡💛💚💙🩵

אביב הגיע פסח בא

16 במרץ 2023

כשהייתי קטנה מאד אהבתי ללכת לספריה השכונתית שהיה בה קסם בלתי מוגדר מבחינתי ...

אבל ידעתי שזה לא רק הספרים...

הספרייה שכנה בקומת קרקע בבניין דהוי וישן. בדירת שני חדרים והול ששימשה חמ"ל ספרניות עם שולחן ארוך ועמוס ספרים וכמובן קופסת כרטיסיות עם שמות הקוראים ותאריכי החזרות..

החדר הימני כלל מספר ספריות לגילאים צעירים מפעוטות ועד כיתה א'.

ובחדר השני שהיה בסוף המסדרון היה החדר של הגדולים...

ספרים מכיתה ב' עד מבוגרים.

אני כל כך אהבתי לטייל בחדר הימני כי הוא היה צבעוני ומלא ספרים קטנטנים ומצד שני ספרים גדולי מיימדים עם קצת מילים והמון ציורים מיוחדים... כל פתיחת ספר מיגנטה אותי לציורים הצבעוניים והכל כך מיוחדים...

מצאתי את עצמי מסתכלת בהם ומדמיינת לעצמי עולמות נפלאים...

אחד מהספרים האהובים עלי היה "החתול במגפיים" בציור תלת מימד בשילוב צבעי עיפרון.

אתם צריכים להבין כמה היה קסום בעיני הרעיון שלחתול יש מגפים!! ולחתול יש חיים מלאי הרפתקאות...

והכל מתואר בציורים צבעוניים ומיוחדים...

כשעליתי לכיתה ב' הספרנית הדריכה אותי והפנתה אותי לחפש ספרים בחדר של הגדולים...

זה הרגיש לי ממש זר ומעורפל...

נכנסתי לחדר העמוס ספרים וחיפשתי ישר צבעוניות, כיפיות וציורים בספרים.

אבל ...

רוב הoפרים בספריה היו כרוכים בכריכת עור בגוונים כהים...

והדפים היו צהובים וישנים...והאיורים היו מאד מוזרים ומצוירים בקו שחור.

עד כמה שזכור לי,

ההרגשה היתה מנוכרת, זרה וקרה.

לא ידעתי מה לעשות והסתובבתי אחרי הזנב של עצמי...

מצאתי את עצמי פעמים רבות חוזרת לחדר בצד ימין ושבה ליהנות מהספרים בספריה..

אחרי מספר מפגשים עם הספרנית

שתפסה אותי בחדר הלא נכון ,

הגענו להסכמה שבכל ביקור בספריה אקח שני ספרים.

אחד מכל חדר. וככה הרגשתי שלקחתי איתי

את הממתק האהוב עלי הביתה....

מאז יוצא לי מדי פעם לפתוח ספר עתיק כזה בדרך כלל בליל הסדר ..

כשמתחילים לחלק את ההגדה לכל המשתתפים, אני בדרך כלל מקבלת הגדה ישנה, כרוכה בעור כהה עם דפים צהובים...וכמעט בלי איורים... הכתב התנכי... שמקשה קצת על קריאה

ובטח למי שיש בעיית קשב וריכוז. כל כך הרבה אותיות בגדלים שונים שרק יוצרות בלגן במעקב אחרי קריאת ההגדה...

כנראה שהסיפור הזה גרם לי לחשוב איך אפשר לשפר את המצב עבור דור העתיד...

כל חווית הילדות הזאת הביאה אותי לעצב פלייסמטים מיוחדים לחג הפסח הקרב ובא.

פלייסמטים בהם ילדים יוכלו לשבת סביב שולחן החג ולקחת חלק בליל הסדר.

והחוויה תהיה עבורם משמחת ושמחה!